החלטה בתיק ב"ש 9885/07

1.         בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ') מיום 25.6.07.

עניינה של ההחלטה הוא בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בה עתר המשיב לחייב את המבקשת בסעד בגין בזיון בית המשפט ולחייבה בהוצאות.

2.         בין הצדדים קיים סכסוך שנדון בפני בית משפט בהליכים שונים, ועיקרו בהטלת האשמות הדדיות לסחיטה וניצול מיני. להחלטת בית משפט קמא קדמה הסכמה שהושגה בין הצדדים לפיה יינתן צו הרחקה הדדי. כן הוסכם כי המבקשת תשלח מכתבי הבהרה לרשימת נמענים אשר מהותם התנצלות והבהרה בנוגע לאי דיוקים שנפלו בטענותיה כלפי המשיב (ר' החלטת בית משפט קמא מיום 8.2.07 נספח י' לכתב הערעור. יצוין כי עמ' 4 לנספח זה חסר). משלא נשלחו המכתבים על ידי המבקשת הגיש המשיב לבית משפט קמא בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

3.         בבית משפט קמא נדחו טענות המבקשת בנוגע לאי הבנת משמעות ההסכמה. לפיכך נקבע כי אם לא יישלחו המכתבים בתוך 14 יום, תחויב המבקשת בקנס בגין בזיון בית המשפט בסכום של 50 ש"ח לכל יום איחור. כן חויבה המבקשת בתשלום הוצאות הישיבה בסך 250 ש"ח וזאת לאור מצבה הכלכלי הקשה.

4.         בבקשתה מבקשת המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בערעור. לטענתה, סיכויי הערעור טובים, שכן, החלטת בית משפט קמא לוקה בפגמים שונים ביניהם: היעדר התאמה להחלטות קודמות שניתנו מפיו, חוסר סמכות, והעדר יכולתה של עורכת הדין אשר ייצגה את המבקשת, להתחייב בשמה להסכם פשרה. כמו כן, באם לא יעוכב הביצוע, יתייתר הדיון בערעור, ונמצאת המבקשת נושאת במלוא עונשה טרם מימשה את זכות הערעור. שליחת המכתבים כמתחייב מהחלטת בית משפט קמא, תגרום למבקשת נזק נפשי וימנע ממנה את זכותה להשיב את כבודה האבוד. מעבר לכך, קיים השיקול בדבר מניעת הרתעת נפגעות אונס ותקיפה מינית לפנות לערכאות.

5.         לטענת המשיב, סיכויי הערעור נמוכים בשל אי הדיוקים שבדברי המבקשת. החלטת בית המשפט הפכה לחלוטה ועיכוב ביצועה יגרום לפגיעה בהליך השיפוטי ובעקרון סופיות הדיון. מנגד, ביצוע ההחלטה באופן שנקבע על ידי בית המשפט לא יפגע במבקשת, ועיכובו יהווה מתן פרס למבקשת ויהא בו כדי להכשיר את פעולותיה.

6.         הכלל הוא כי אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק דין (י. קדמי "על סדר הדין בפלילים" (חלק ב', מהדורה מעודכנת, תשס"ג- 2003), עמ' 1252). על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, ושנית, כי אם יזכה בערעור יהיה זה מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המידי יגרום נזק שאינו ניתן לתיקון ( שם, בעמ' 1255).

7.         טענות המבקשת הופנו כנגד החלטת בית המשפט מיום 8.2.07 בה הוסכם על שליחת המכתבים על ידי המבקשת. אולם, הערעור, כמו גם בקשת עיכוב הביצוע, אינם מופנים כלל כלפי החלטה זו, אלא כלפי החיוב בקנס ובהוצאות כפי שנקבע בהחלטת בית משפט קמא מיום 25.6.07. אם כן, יש להניח כי סיכויי הערעור על סעד שניתן לפי פקודת בזיון בית משפט בגין אי כיבוד החלטה חלוטה של בית המשפט אשר אינה עומדת ביסוד הערעור, הינם קלושים. טענת המבקשת, לפיה לא הבינה את משמעות ההחלטה, נדחתה עובדתית על ידי בית משפט קמא, אשר היה עד להליך ההגעה להסכמה, ואין בית משפט של ערעור נוהג בדרך כלל להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ובוודאי שכך במקרה בו מדובר במצב דברים אשר התרחשו בפני בית המשפט. אולם, אף אם אניח כי סיכויי הערעור טובים, לא יהיה בכך כדי להועיל היות ולא נטענה כל טענה לפיה לא יהא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, מלבד לטענה סתמית בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת ואמה.

8.         באשר לעיכוב ביצוע חיוב כספי ידוע הכלל הנוהג בהליכים אזרחיים והוא יפה גם להליכים פליליים, ובכללם הליך פלילי-אזרחי על פי פקודת בזיון בית המשפט, כי כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין הקובע חיוב כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור - לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו ( א. גורן, בעמ' 528). הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין. אולם, נקבע כי אין מדובר בעמדה גורפת ולפעמים יש מקום לשקול אף את מצבו הכספי של המבקש ואת האפשרות שיתמוטט כלכלית. אולם, ההתחשבות במצבו של המבקש ובהשפעת ביצועו המיידי של פסק הדין על מצבו מותנית בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו (בש"א 8240/96, ע"א 6626/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ (5) 403, פיסקה 4). במקרה שלפנינו, לא הונחה תשתית שכזו על ידי המבקשת. מסמכים הנוגעים לקצבת הזקנה של אמה ומצבה הסיעודי אינם רלוונטיים לבחינת מצבה הכלכלי של המבקשת. מעבר לכך, החיוב שנקבע הינו לתשלום סכומים קטנים יחסית, אשר אף אם יש בהם כדי להקשות על המבקשת, אין לומר כי יש בהם כדי להביא להתמוטטות כלכלית. דווקא טענת המבקשת בדבר מצבה הכלכלי הקשה תומכת בדחיית הבקשה, היות ואם יעוכב הביצוע ויידחה הערעור, יקשה הדבר על המשיב בגביית הסכום שנפסק.

מהטעם שצוין לעיל, שיקולים בדבר נזק שייגרם למבקשת משליחת המכתבים, אינם ממן העניין, היות וההחלטה הפכה לחלוטה, ובקשה זו אינה עומדת ביסוד ערעור עליה.

9.         ניסיונה של המבקשת לעכב את החלטת בית משפט קמא בדבר חיובה בשליחת המכתבים, החלטה שניתנה לפני למעלה מחצי שנה (בפברואר 2007), על ידי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס על פי פקודת בזיון בית משפט, אינו ראוי. מה גם, שאף במועד זה, לאחר שהובהרה למבקשת החלטת בית המשפט מיום 8.2.07, לא הוגשה כל בקשה לביטולה ו/או להארכת מועד לערעור עליה.

10.       לאור האמור, יש לדחות את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 25.6.07.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז באלול התשס"ז (10 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.